יום שלישי, 1 במרץ 2016

טור שבועי: על הסכסוך הישראלי פלסטיני

על הסכסוך הישראלי פלסטיני / משה נתן
1.3.16

הטרנד העכשווי של דיפלומטים וארגונים בישראל ובעולם הוא לדבר על עשיית שלום עם הפלסטינים בכל מחיר. למשל, שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, אמר רק לפני מספר ימים שאם לא יהיה הסכם שלום מיידי בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית, אזי שמדינת ישראל תהפוך או למדינת אפרטהייד או למדינה דו-לאומית.

לדעתי, בשביל שמדינת ישראל תישאר מדינת לאום יהודית ודמוקרטית שמבטיחה שוויון זכויות לכלל אזרחיה, הרי שאל לה לעשות הסכם שלום עם הרשות הפלסטינית, הכולל מסירת שטחים, הקמת מדינה פלסטינית וקביעת גבולות חדשים, מהסיבה שלא עושים שלום עם רשות שבין גורמיה ישנם גורמים עוינים למדינת ישראל, הרוצים בהשמדת המדינה ואף מפעילים טרור כנגדה. למשל ארגון החמאס שמנהל מזה שנים מאבק אלים וטרוריסטי לא לגיטימי נגד אזרחי ישראל.
בנוסף, יש לזכור שההכרה הראשונית של מדינת ישראל בעם הפלסטיני התרחשה בהסכמיי קמפ דיוויד בשנת 1979, ובו דובר לראשונה על אוטונומיה לעם הפלסטיני ולא על מדינה. הכוונה הייתה שההסכם יתבסס על ערכים כמו סובלנות וקירוב הלבבות בין העמים. מה שקרה בשטח הוא שבמשך כל הזמן הזה הייתה הסתה למעשיי טרור ושנאה כלפיי ישראל, אם זה בחינוך ואם זה במסגדים או בהצהרות של פוליטיקאים. זו סיבה נוספת לכך שאסור לעשות שלום עם הרשות.
אני אדם שאינו מעוניין ולא מייחל לשלום שהוא שלום בכוח, ואשר מלווה באלימות וסכינאות וסיפורים של גבורה של עם שלם נגד מדינה שלמה. כלומר אני לא רוצה שלום עם עם שדם העם שלי מופקר לו.
בכדיי להבין בכלל ועל מה ובאיזה אופן הועלה הנושא הפלסטינאי בהסכמיי קיימפ דיוויד, צריך לראות מה הייתה הכוונה המקורית של ההסכמים, ומה התרחש בפועל. לדעתי, יש פער גדול מאוד בין הרצוי לבין המצוי.

הצעתי בנדון היא שאל לה לישראל למהר בתהליך השלום עם הפלסטינים, כי אם ישראל צריכה לחתור ל"הודנה" (תקופה של רגיעה ביטחונית) למשך עשרים שנה והפסקה של כל גילויי האלימות השונים. בתקופת רגיעה זו יפעלו שני הצדדים במטרה לגשר על הפערים השונים שנוצרו במהלך השנים, פערים שהביאו למקרי אלימות קשים. הדרך הנכונה שיש לעשות זאת, היא דרך לימודים משותפים של בני נוער ובכלל בנושאים שונים ברוח סובלנית, תוך הכרת האחר ותרבותו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה