יום שלישי, 5 ביולי 2016

חוק הדמוקרטיה: דמוקרטיה מעורבת

חוק הדמוקרטיה: דמוקרטיה מעורבת


דמוקרטיה מהי ?– שלטון העם
כלומר: העם הוא השליט.

שאלה (מה הכוונה), כיצד העם שולט?

ישנן שתי דרכים באמצעותם העם שולט בדמוקרטיה:
הדרך הראשונה:-
דמוקרטיה ישירה – על פי שיטה זו כל העם מקבל את כל ההחלטות באופן ישיר ללא מתווכים.
הדרך השנייה – ( הדמוקרטיה המודרנית )
דמוקרטיה עקיפה- ייצוגית
על פי שיטה זו העם שולט באמצעות נציגים שהוא בוחר בבחירות שנערכות אחת למספר שנים.
הנציגים שולטים בהסכמתו ומטעמו של העם.

דמוקרטיה ישירה זו שיטה שהייתה מקובלת בראשית דרכה של הדמוקרטיה.
עם הזמן נתקלו עמים בקשיים ביישום הדמוקרטיה הישירה :
אחד הקשיים שהדמוקרטיה הישירה נתקלה היה בקושי לאסוף את כל האנשים למקום אחד.
אנשים בשטח התפרשו והתפזרו ונוצר הקושי להגיע אליהם או להביא אותם לאותו אודיטוריום להצביע.
אז לא הייתה הטכנולוגיה כהיום והרבה אנשים היו מנותקים זה מזה.

אחד הדברים והקשיים שהתעוררו בדמוקרטיה עקיפה, ייצוגית הוא שהחל נתק בין העם לבין נציגי השלטון, העם לא מעורב.
העם מנותק מהשלטון.
מגיע מצב שישנם הרבה חוקים והעם אינו מודע להם ולא בדיוק משותף בתהליך הדעה ובקבלת ההחלטה.
בדמוקרטיה עקיפה, ייצוגית יש גם מן הסכנה של מחטפי חוקים שזה מנוגד לדמוקרטיה ולמהות. בשלטון דיקטטורי יש מחטפי חוקים ולא בדמוקרטיה.
מצד שני גם לא תמיד הייצוג העקיף מבטא את רצון העם.

הפיתרון שאני מציע הוא:
דמוקרטיה מעורבת, משולבת
כיצד הדמוקרטיה הזו פועלת?
איזה מנגנונים יש בה?

הדמוקרטיה המשולבת מעורבת , תשלב את העם ותשתף אותו בהצבעות דהיינו העם יהיה שותף בהצבעות.

כל חוק שיגיע לכנסת יעבור את התהליך המקובל כמו הגשת אותו חוק, וועדות, שאילתות וכו'.
החוק יעבור בכנסת קריאה ראשונה ושנייה.
לאחר שאותו חוק עבר את הקריאה השנייה הוא יוגש להצבעת העם.

הצבעת העם תתרחש אחת לשישה חודשים או שנה.

יתרונות רבים בשיטה זו של דמוקרטיה משולבת.
אחד מהם הוא שהעם יהיה מעורב באופן מלא , שלא כמו היום שהאזרח לא יודע מרוב רובה של פעילות ועבודת הכנסת. משמעות הצעתי אומרת שהאזרח יהיה שותף מלא בהחלטה.
בשיטה זו של דמוקרטיה מעורבת לא יהיו מחטפי חוקים כמו שיש כיום. העם מחליט!
אם בדמוקרטיה עקיפה ייצוגית, האזרח רודף אחריי המערכת הרי שבשיטת הדמוקרטיה המעורבת המצב יהיה הפוך... או אז הנציגים והמערכת והסיעות הם אלה שישחרו ויחזרו לפתח האזרחים כיוון שרצונם הוא שנעשה את מה שהם רוצים.

לסיכום

דמוקרטיה מעורבת משולבת הינה סוג של משטר שמשקף את מה שנקרא הדמוקרטיה עצמה או טוהר הדמוקרטיה , שבו כל אדם ואדם יהיה שותף באופן מלא תוך מעורבות ישירה , עם הכנסת ויהיה שותף של 100 אחוז בהצבעות ובהשפעות.

יום שלישי, 1 במרץ 2016

טור שבועי: על הסכסוך הישראלי פלסטיני

על הסכסוך הישראלי פלסטיני / משה נתן
1.3.16

הטרנד העכשווי של דיפלומטים וארגונים בישראל ובעולם הוא לדבר על עשיית שלום עם הפלסטינים בכל מחיר. למשל, שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, אמר רק לפני מספר ימים שאם לא יהיה הסכם שלום מיידי בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית, אזי שמדינת ישראל תהפוך או למדינת אפרטהייד או למדינה דו-לאומית.

לדעתי, בשביל שמדינת ישראל תישאר מדינת לאום יהודית ודמוקרטית שמבטיחה שוויון זכויות לכלל אזרחיה, הרי שאל לה לעשות הסכם שלום עם הרשות הפלסטינית, הכולל מסירת שטחים, הקמת מדינה פלסטינית וקביעת גבולות חדשים, מהסיבה שלא עושים שלום עם רשות שבין גורמיה ישנם גורמים עוינים למדינת ישראל, הרוצים בהשמדת המדינה ואף מפעילים טרור כנגדה. למשל ארגון החמאס שמנהל מזה שנים מאבק אלים וטרוריסטי לא לגיטימי נגד אזרחי ישראל.
בנוסף, יש לזכור שההכרה הראשונית של מדינת ישראל בעם הפלסטיני התרחשה בהסכמיי קמפ דיוויד בשנת 1979, ובו דובר לראשונה על אוטונומיה לעם הפלסטיני ולא על מדינה. הכוונה הייתה שההסכם יתבסס על ערכים כמו סובלנות וקירוב הלבבות בין העמים. מה שקרה בשטח הוא שבמשך כל הזמן הזה הייתה הסתה למעשיי טרור ושנאה כלפיי ישראל, אם זה בחינוך ואם זה במסגדים או בהצהרות של פוליטיקאים. זו סיבה נוספת לכך שאסור לעשות שלום עם הרשות.
אני אדם שאינו מעוניין ולא מייחל לשלום שהוא שלום בכוח, ואשר מלווה באלימות וסכינאות וסיפורים של גבורה של עם שלם נגד מדינה שלמה. כלומר אני לא רוצה שלום עם עם שדם העם שלי מופקר לו.
בכדיי להבין בכלל ועל מה ובאיזה אופן הועלה הנושא הפלסטינאי בהסכמיי קיימפ דיוויד, צריך לראות מה הייתה הכוונה המקורית של ההסכמים, ומה התרחש בפועל. לדעתי, יש פער גדול מאוד בין הרצוי לבין המצוי.

הצעתי בנדון היא שאל לה לישראל למהר בתהליך השלום עם הפלסטינים, כי אם ישראל צריכה לחתור ל"הודנה" (תקופה של רגיעה ביטחונית) למשך עשרים שנה והפסקה של כל גילויי האלימות השונים. בתקופת רגיעה זו יפעלו שני הצדדים במטרה לגשר על הפערים השונים שנוצרו במהלך השנים, פערים שהביאו למקרי אלימות קשים. הדרך הנכונה שיש לעשות זאת, היא דרך לימודים משותפים של בני נוער ובכלל בנושאים שונים ברוח סובלנית, תוך הכרת האחר ותרבותו.